פסק הדין

הִנֵּה יוֹשֵׁב פֹּה, הִנֵּהוּ.
עַל סַפְסַל הַנֶּאֱשָׁמִים בְּכִסְאֶהוּ,
אָדוֹלְף אַיְכְמָן – שְׁמוֹ זֶהוּ.

וּמִתְּהוֹם עָבָר עוֹלִים
שֵׁשֶׁת הַמִּילְיוֹנִים
וְאֶל שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל הֵם פּוֹנִים:

שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוֹפְטֵינוּ,
בְּעָמְדְּכֶם לִפְסַק דִּין רוֹבֵנוּ,
שִׁמְעוּ נָא אֶת קוֹלֵנוּ.

הִנֵּה הָאָדָם הָאַכְזָר,
לִבּוֹ אֶבֶן, כַּקֶּרַח קַר,
רֶגֶשׁ רַחֲמִים לוֹ זָר.

הָאָדָם שֶׁשְּׁלַחָנוּ לָאֲנָחוֹת
לְסֵבֶל, לְיִסּוֹרִים לַהֲרִיגוֹת,
עִנּוּיֵי תֹּפֶת וּבַלָּהוֹת.

כְּחַיַּת טֶרֶף הִתְנַפֵּל עָלֵינוּ,
צְמֵא דָּם, בִּלְהִיטוּת לְרָצְחֵנוּ,
וְלֹא יָדַע שֹׂבַע לְדָמֵנוּ.

יִסּוּרֵי מַצְפּוּן לֹא תְּקָפוּהוּ,
זַעֲקוֹתֵינוּ – לֹא הִפְרִיעוּהוּ,
יִסּוּרֵינוּ – סִפּוּק מִלְאוּהוּ.

הוּא הִזְדָּרֵז, לְבַל יִהְיֶה מְאֻחָר,
וְרַק הִצְטַעֵר עַל הַדָּבָר,
שֶׁאֶת מְלַאכְתּוֹ הוּא לֹא גָּמַר.

אֶל תִּשְׁעוּ אֶל דְּבָרָיו.
הַכֹּל שֶׁקֶר וְכָזָב,
רְאוּ – בְּדָמֵנוּ מְגֹאֲלוֹת יָדָיו.

שׁוֹפְטִים, בְּעָמְדְּכֶם הַיּוֹם בִּמְקוֹמֵנוּ,
לִשְׁפֹּט וּלְדַבֵּר בִּשְׁמֵנוּ,
שִׁמְעוּ נָא אֶת קוֹלֵנוּ.

לֹא גְּדוֹלָה בַּקָּשָׁתֵנוּ,
רַק אֶחָד הוּא רְצוֹנֵנוּ:
דִּין צֶדֶק לְרוֹצְחֵנוּ!